נתוני יעד למכונית דמיונית

המספרים מתארים כיוון עיצובי. אלה אינם נתוני יצרן אמיתי, מדידות ביצועים או הבטחה להגדרות הסופיות במשחק.

איך בונים מכונית עם אופי משל עצמה?

הכיוון הוא אף ארוך, חלק אחורי קצר, כתפיים מודגשות וקשת זכוכית שנמשכת אל הדלתות האחוריות. החזית משתמשת בפתח אוויר נמוך ורחב ובפסי אור דקים עם פרט ענברי. מאחור, פנסים מדורגים בתוך לוח כהה אמורים ליצור חתימה שאפשר לזהות גם בלילה.

בתא הנוסעים אנחנו רוצים מחוגים ברורים, ידית הילוכים מתכתית ורדיו קטן. הכוונה היא לתת לפעולות פשוטות משקל: להיכנס למכונית, לשמוע את ההתנעה, לבחור הילוך ולצאת מהשכונה. צבע ירוק עמוק וריפוד בהיר מחזקים את התחושה של חפץ שנשמר במשך שנים, ולא של מכונית תצוגה שאף אחד לא נוגע בה.

המרכב התלת־ממדי העתידי צריך להיבנות מחדש מגאומטריה מקורית. לוח העיצוב הוא התחלה לדיון בפרופורציות, לא הוראה לשחזר דגם של יצרן קיים. גם השם Auvren Veil הוא זמני וייבדק לפני הפצה מסחרית.

הסיפור שמסתתר בין התחנות

ברעיון העלילתי, יצרנית המכונית נעלמה לפני שנים. מסמכי הטיפול מסודרים כמעט מדי, ובספר הרכב חסר עמוד אחד. בדרך כלל הרדיו משמיע מוזיקה רגילה. לפעמים, במקום מסוים בעיר, הוא קולט דיווח על אירוע שיתרחש רק מחר.

ההפרעה לא אמורה להפוך כל נסיעה לחידה. היא הזמנה לשים לב. אפשר להמשיך במשימה ולחזור אליה מאוחר יותר, או לעצור, לרשום תדר ולהשוות אותו לרמז שמצאתם במוסך. כך המכונית יכולה לחבר בין הנהיגה לבין הסיפור בלי לדרוש תפריט מורכב של מערכות.

בשלב הראשון נתמקד במכונית אחת. קופה עם מנוע V12 ורודסטר V10 הם רעיונות אפשריים להמשך; הם אינם חלק מובטח מהגרסה הראשונה. עדיף להגיע לנסיעה אחת טובה ולתגלית אחת מספקת לפני שמרחיבים את המוסך.

רמז לקו הישן: הקוד נמצא בקצה הסקאלה. ארבע ספרות, לפני שהמחט נוגעת באדום.

מה צפוי לעבור מהקונספט למשחק?

השלבים הבאים הם מודל מרכב ותא נוסעים מקוריים, התאמת נקודות הגלגלים והמצלמות, חומרים ותאורה, ולאחר מכן בדיקת נהיגה ושמע. באב־הטיפוס קיימות מערכות רכב שניתן להשתמש בהן כבסיס, אבל התוצאה שמופיעה כאן עדיין אינה מכונית שאפשר להוריד ולנהוג בה.